פסק-דין בתיק ת"ק 005910/03

זוהי תביעה בעקבות תאונת דרכים.

ביום 05.05.03, חנה רכבו של הנתבע ברחוב מרקוס בת"א, במקום המותר לחנייה. באותו מקום ובאותו זמן נהגה התובעת 1 ברכב התובעים ובאותו כיוון כאשר מימינה חנה רכבו של הנתבע. כאשר רכבם של התובעים עמד לחלוף משמאלו של רכב הנתבע, נוצר מגע בין דלת רכבו של הנתבע לדופן ימין של רכב התובעים, החל מתחילת כנף ימנית קדמית ועד לסופה.

לשני הרכבים נגרמו נזקים.

התובעים פנו לחברת הביטוח שלהם וקיבלו את הפיצוי במסגרת הפוליסה לביטוח מקיף, אך הגישו את התביעה הנוכחית לגביית הסכומים שאינם מכוסים בפוליסה, קרי:  1,100 ש"ח השתתפות עצמית, אגרת משפט 87 ש"ח ו- 800 ש"ח בגין עגמת נפש. התובעים מיחסים לנתבע את האחריות לתאונה בכך שפתח את דלת רכבו אל תוואי הכביש בו נסעה  התובעת 1 וגרם לתאונה.

הנתבע כפר באחריותו לתאונה וטוען כי האחריות לתאונה היא דווקא על התובעת 1, מהסיבות מהפורטות בכתב ההגנה והגיש במקביל  תביעה שכנגד על נזקים שנגרמו לרכבו.

רכבו של התובע הינו רכב ב.מ.וו עם דלת אחת בכל צד והוא טוען כי הוא חנה עם רכבו בצד הכביש והחל מוציא את ביתו הקטנה שישבה במושב האחורי , רכן לאחור לצורך כך, וכי לאחר ומדובר ברכב בעל דלת אחת, זו הדרך הטובה ביותר להוצאת הילדה.

הצדדים העידו בפני, הגישו מסמכים והוגשו סיכומים.

אין מחלוקת שהנזק ברכבו של התובע הינו בדלת השמאלית הפונה אל הכביש בו נסעה התובעת 1, וכמו כן ומעיון בתמונות הנזק נ/3 , אני מבחין שהפגיעה בדלת הינה במסגרת החיצונית של הדלת ולא בחלקים הפנימיים שלה או בדופן הפנימית, ללמדך,  שהדלת בזמן המגע בין הרכבים היתה " בחצי פתיחה".

כמו כן בעיון בתמונת הנזק ברכב התובעת, אני מבחין שהמגע הראשוני הינו בצד הרכב הקדמי, ממש בחיבור אשר בין הפנס הקדמי ימני והכנף כאשר הנזק מתחיל שטחי והולך ומעמיק ככל שמסתכלים אחורה לכיוון סוף הכנף. 

דבר זה  והעובדה שאין פגיעה בחזית הרכב, מצביעים על שני דברים:

א.    שבזמן שהפנס הקדמי והפינה הימנית של הפגוש הקדמי עברו במקביל לדלת הנתבע, זו לא היתה פתוחה.

ב.     במהלך מעבר רכב התובעת בסמוך לרכב הנתבע  נפתחה הדלת, או נפתחה עוד יותר מאשר היתה קודם ולחצה על הכנף הקדמית הימנית של רכב התובעים, וככל שהרכב התקדם הדלת נכנסה יותר עמוק לתוך הכנף, דבר שמעיד על כך שהדלת היתה בתזוזה החוצה מהרגע שפגעה בכנף והלאה.

הנתבע טוען, כי הדלת היתה פתוחה לפני שהגיעה  רכבה של התובעת.

יתכן וכך הדבר, אך כאמור ברור שהדלת הלכה ונפתחה עוד בזמן שרכבם של התובעים התקרב והחל לחלוף. הנתבע היה רכון בתוך הרכב ועסוק בהוצאת הבת שלו מהרכב, ואינו יכול להעיד בוודאות וגם אם יאמר כך אין לקבל את גרסתו, שהגב שלו או אחוריו לא דחפו את הדלת מעט החוצה בזמן שהיה עסוק בהוצאת ביתו מהרכב.

פתיחת הדלת השמאלית אל תוך תוואי הנסיעה של הכביש איננה התנהגות זהירה, בלשון המעטה, ויש בכך משום רשלנות.

בכלל נשאלת השאלה, מדוע לא ט רח הנתבע להוציא את ילדתו מהדלת הימנית, הפונה אל המדרכה, בבטחה וללא סכנת היפגעות.

ניהול ההגנה מצד הנתבע ועוד יותר מכך הגשת התביעה הנגדית לא היו במקומם.

הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את התביעה ולדחות את התביעה הנגדית. לפיכך, אני  מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הסכום של 1,100 ש"ח ולדחות את התביעה בראש נזק של טלפונים ועגמת נפש.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעים אגרת משפט בסך 87 ש"ח ועוד 750 ש"ח הוצאות משפט.